חשיבותה של הצוואה

מהו עיזבון?

המושג 'עיזבון' אינו מוגדר בחוק, אולם הפירוש שניתן בפסיקה למושג זה הוא "כלל נכסי המת העוברים בירושה אל היורש".
עיזבון שהוא סך כל נכסי המת – הרכוש, הנכסים (כולל נכסים של קניין רוחני), הזכויות והחובות שלו. סע' 1 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה"): "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו", דהיינו: עיזבון המת "נופל" ליורשים בעת פטירת המוריש.

נכסים שאינם נכללים בעיזבון:

1.סע' 147 לחוק הירושה קובע כי: "סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העיזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון."
כלומר: כספי חוזה הביטוח, קרן הפנסיה או קופת תגמולים יועברו למוטבים אותם קבע הנפטר ביחס לקופות האלה (גם אם אינם יורשיו), מאחר שכספים אלה אינם נכללים בעיזבון.
חשוב מאוד לוודא שהמוטבים הרשומים בקופות הנ"ל יהיו בהתאם לרצון הנפטר, דהיינו: לוודא שבכל הקופות יירשם בסעיף המוטבים "יורשים חוקיים לפי צוואה או לפי דין".

2.עיזבון המוריש כולל רק את חלקו בנכסים. למשל: דירה הרשומה ע"ש שני בני זוג שווה בשווה, בפטירת האחד, עיזבונו כולל רק את חלקו בדירה. ישנם מקרים שאף אם הדירה הייתה רשומה על שם הנפטר בלבד, לא מן הנמנע שמחצית ממנה שייכת לבן/בת הזוג, אפילו אם איננו/ה רשומים כבעלים בדירה, מאחר שככלל, לפי חוק יחסי ממון, תשל"ג -1973, רכוש שנצבר בחיי בני הזוג שייך לשני בני זוג.

חלוקת עיזבון לפי צוואה או לפי חוק הירושה?

למה מומלץ לכתוב צוואה?
המטרה העיקרית של עריכת צוואה היא לאפשר לאדם להחליט מה ייעשה ברכושו לאחר מותו (רצון המצווה). אם אדם נפטר ולא הותיר אחריו צוואה אזי חוק הירושה יורה כיצד יש לנהוג בעיזבונו.
רבים מהאנשים נרתעים מכתיבת צוואה, כי אינם רוצים לחשוב על יום מותם או בשל סיבות פסיכולוגיות אחרות, אבל, למעשה באי עריכת צוואה, הם למעשה החליטו שעיזבונם יחולק לפי הוראות חוק הירושה.
אם המנוח הותיר אחריו צוואה, העיזבון יחולק בין יורשיו לפי ההוראות בצוואתו.
במקרה שהמנוח לא הותיר צוואה, העיזבון מחולק בהתאם לכללים כפי שנקבעו בחוק הירושה, "בשיטת הפרנטלות", כאשר ילדי המוריש קודמים להוריו, והוריו קודמים להורי הוריו.
חוק הירושה מגדיר מיהם היורשים במצבים שונים: במקרה בו הנפטר היה נשוי במותו, במצב בו הותיר אחריו ילדים, במצב בו הנפטר היה רווק ולא היו לו ילדים ואף במצב בו מדובר בנפטר ערירי שכלל לא הותיר משפחה קרובה או רחוקה אחריו.

להלן נפרט מספר מצבים שבהם הוראות חוק הירושה אינן מספקות ו/או אינן תואמות את רצון המוריש, ובמקרים אלה עליו לכתוב צוואה:

1.הורשה חלקית לילדיו של הנפטר
לפי חוק הירושה, גם אם הנפטר היה נשוי בעת מותו והותיר ילדים קטינים, אזי עזבונו לא יעבור במלואו לבן הזוג שנותר בחיים אלא מחצית ממנו תעבור לידי ילדיו הקטינים.
המשמעות הנה שבן הזוג שנותר בחיים, לא יוכל לנהל את הרכוש המשותף כראות עיניו. נניח שלאחר פטירת אחד ההורים רוצה ההורה שנותר בחיים לעבור דירה. במצב כזה, שבו רבע מהזכויות בדירת ההורים אמורה לעבור לידי ילדיו הקטינים, לא תתאפשר מכירת הדירה מבלי לעבור הליך משפטי שיקנה להורה הנותר את הזכות לעשות בדירה המשותפת כרצונו. על אף שההיגיון מורה שלהורים בחייהם היה חופש מוחלט לעשות ברכושם כרצונם מבלי שיש לילדיהם הקטינים כל זכות בנכס, לאחר מות הורה החוק מקנה לקטין זכות בנכס, זכות שמטרפדת את יכולת ההורה הנותר לפעול ברכוש כרצונו.
זהו מקרה קלאסי בו חשוב לערוך צוואה במידה שבני הזוג רוצים שבמקרה של מות אחד מהם, לתת לבן הזוג הנותר שליטה מלאה ברכוש המשותף וחופש למכור את נכסיהם או למשוך ולעשות שימוש בכספים משותפים לפי בחירתו המלאה.

2.הורשה ל"ידוע בציבור"
מיהו ידוע בציבור?  בלא מעט מקרים, השאלה האם בן זוג נכנס להגדרת המונח ‘ידוע בציבור’ היא מורכבת ולכן עלול להיווצר קושי ממשי בהוכחת היותו של בן הזוג הנותר ידוע בציבור,  ומשכך מהן זכויותיו בעיזבון המנוח?
לפי חוק הירושה, ובאין צוואה המורה אחרת, זכאי/ת הידוע/ה בציבור לרשת מחצית מנכסי בן/בת הזוג, בעוד שילדיו זכאים למחצית השנייה שתחולק ביניהם בחלקים שווים, זאת במידה שהמנוח לא הותיר אחריו צוואה.
סע' 55 לחוק הירושה קובע כי: "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש."
מה לגבי זכויותיו של ידוע בציבור של בן אותו מין? 
לפי הפסיקה הנוהגת כיום, סעיף 55 לחוק הירושה שלשונו "איש ואשה" אינו מהווה הסדר שלילי, הבא לשלול את המעמד של ידועים בציבור משתי נשים או משני גברים החיים יחד, ואינו מכוון לצמצם את תחולת הסעיף לזכר ונקבה.

אם הנפטר היה מותיר צוואה, עיזבונו היה מחולק בהתאם להוראותיה, בלא צורך להידרש לשאלה בעניין מעמד בן הזוג.

3.הורשה לפי תנאים ספציפיים או לפי מנות מסוימות
החוק מטיבו ומטבעו מדבר בהוראות כלליות, לכן ככל שברצון המצווה שחלוקת העיזבון תיעשה לפי שלבים מסוימים יהא עליו לערוך צוואה בהתאם.
למשל, כאשר יהיה ברצון המוריש להתנות את קבלת העיזבון במילוי התחייבות כלשהי של היורש (כמו תנאי האוסר על מכירת נכס ע"י היורש), או בהגיע מועד מסוים ביחס ליורש, עליו לרשום צוואה.
בנוסף, לעיתים יהיה רצונו של אדם שבמות יורשו יזכה בעיזבון אדם מסוים (יורש אחר יורש), כלומר, אם היורש בצוואה לא יהיה בין החיים בעת חלוקת העיזבון, אזי המצווה יכול להורות מראש בצוואתו, מי האדם האחר שיירש אותו במקומו.
כשאדם מעוניין לקבוע במפורש איזה רכוש בעיזבון יירש כל אחד מיורשיו. למשל: שהילדים יירשו את הדירה בתל-אביב ובן הזוג הנותר ירש את הדירה ברמת גן ו/או את שאר נכסי העיזבון, עליו להורות על כך בצוואתו, שכן לפי הוראות חוק הירושה העיזבון יחולק בין היורשים לפי דין רק לפי שיעורים ממנו.

4.הבעת רצון שאינה נוגעת לנכסים
מצווה יכול להיעזר בצוואה גם כדי להביע את רצונו בעניינים אשר אינם נוגעים רק לחלוקת נכסיו.
למשל, אדם המבקש שלא יקברו את גופתו, אלא ישרפו אותה. במקרה זה צוואה אינה יכולה להבטיח שאכן יתקיים רצונו (שכן לא ברור אם קריאת הצוואה תקדים את הקבורה) אולם ככל שאכן עותק מהצוואה נחשף טרם קבורת הגופה – הצוואה תוכל לשמש ראייה לרצון הנפטר במקרה בו יהיה מי שיתנגד לשריפת הגופה (לכך יש תקדימים בביהמ"ש העליון).
דוגמה נוספת היא בעניין מינוי אפוטרופוסים לילדים קטינים. אמנם להוראת המצווה לעניין אין נפקות מבחינה משפטית, שכן ביהמ"ש בוחן כל מקרה לגופו ביום בו ממנים את האפוטרופוס וקובע לפי טובת הילד בראש-ובראשונה, אך, הבעת הרצון של המצווים נלקחה בחשבון ברוב המקרים בהם דן בכך ביהמ"ש ולכן – חשוב לתעד את הרצון במסגרת צוואה.

5.רצון המצווה אינו תואם את הוראות חוק הירושה ולכן חייב הוא לרשום צוואה
כאשר אדם מסוכסך עם מי מבני משפחתו שעל פי החוק אמור לרשת חלק יחסי מסוים מעיזבונו, או מסיבה כל שהיא אחרת, הוא רוצה להדיר (לסלק) את ילדיו, או בן זוגו, מחלקם בעיזבונו, כולו ו/או חלקו, עליו לרשום צוואה.
כאשר אדם מעוניין להוריש רכוש כל שהוא מעיזבונו לאדם אחר, אשר אינו קרוב משפחתו או למוסד / ארגון הפועל למען מטרה הקרובה לליבו, עליו לרשום צוואה, שכן לפי חוק הירושה, יכול אדם להוריש את עיזבונו רק לקרובו. ["קרוב המוריש", לפי חוק הירושה הינם: בן זוג, ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם].

6.היעדר יורשים
במקרה שלמנוח לא היו במועד פטירתו קרובי משפחה מדרגה ראשונה (כמוגדר בחוק הירושה), אזי מדינת ישראל יורשת את כל רכושו. מרבית המורישים במצב כאמור, היו מעדיפים לקבוע מראש מה יעלה בגורל רכושם.

7.זוגות פרודים, זוגות בהליכי גירושין וידועים בציבור
בדרך כלל, מי שנמצא בהליכי גירושין לא יהיה מעוניין להוריש לבן זוגו את רכושו (מטעמים מובנים). ברם, כל עוד נמשך ההליך המשפטי (שיכול להימשך שנים ארוכות, עד מתן הגט), בני הזוג אינם גרושים. לפיכך, בהיעדר צוואה בן הזוג הפורמלי יורש את המנוח/ה.
כמו כן, אדם העומד בפני גירושין ו/או מצוי בהליך ו/או חי בפירוד, מעוניין להבטיח את עתידם של ילדיו, או להבטיח חלק מסוים מהרכוש לבן-הזוג העתידי עמו הוא עומד לחלוק את חייו (ולחלופין, שלא יירש אותו). עריכת צוואה מבטיחה, כי הרכוש לא יגיע לידיו של בן הזוג ממנו הוא מעוניין להתגרש, אלא אך ורק לידיים הרצויות.
כאשר עסקינן בנישואין שניים, חשוב לערוך צוואה על מנת להבטיח את הירושה של הילדים מהנישואים הראשונים.

8.יורש לפי חוק שנמצא בהליך של פשיטת רגל
יורש שנמצא בהליך של פשיטת רגל ונקבע לו הסדר תשלומים, לא יוכל להסתלק מהירושה וחלקו בעיזבון יצורף לנכסיו לצורך כיסוי חובו. במצב כזה, יכול היה על המוריש לכתוב צוואה שתדיר את אותו יורש לפי דין מעיזבונו, וחלקו של זה בעיזבון לא יצורף לקופת הנשייה.
למה לכתוב צוואה אם אדם מעוניין להוריש כהוראות חוק הירושה?
גם כאשר המצווה מעוניין בהורשה לפי ברירת המחדל בחוק הירושה, עדיין ישנו יתרון לכתיבת צוואה. כך ניתן לנסות ולמנוע סכסוך בין היורשים לאחר מות המצווה. בעצם קיומה של צוואה יוכלו היורשים להוכיח את רצונו של המוריש, שהוא הגורם החשוב והמשפיע ביותר בעת חלוקת העיזבון, ולחזק משמעותית את עמדתם בעת ניהול הליך משפטי בשל סכסוך ירושה.
בנוסף, חוק הירושה קובע שבמצב בו יש יותר מיורש אחד – כל אחד מהיורשים יקבל חלק שווה בעיזבון כולו ולא נכס מסוים. לדוגמה, גם אם למוריש יש 3 דירות ו-3 ילדים, אזי כל ילד יקבל שליש בכל דירה ולא "דירה לילד". במקרה כזה ייכפה על היורשים שיתוף בכלל נכסי העיזבון, וכך, אם אחד מהיורשים ירצה בעתיד לעשות שימוש כל שהוא באיזה מהנכסים הללו, הוא יהיה חייב לקבל את הסכמת כל יתר היורשים (ולא למותר לציין, כי הדבר לא תמיד יעלה בידיו), ואם לא תהייה הסכמה, יתבצע הליך של פירוק מרצון בדרך של מכירה.
כמו כן, אם מי מהיורשים יהיה מעוניין בעתיד לרכוש את חלקם של האחרים, פעולה זו תצריך טיפול משפטי ובזבוז זמן יקר, ואף עשויה להיות כרוכה בחיוב במיסים (שהיו נחסכים, לו נעשתה צוואה המחלקת את הנכסים, מראש ובאופן ספציפי).

לסיכום, נראה שראוי שכל אדם יכתוב את צוואתו ויתאימה לנסיבות חייו, וכך יתאפשר לו להחליט מה ייעשה ברכושו ו/או להביע רצונו בעניינים שאינם נוגעים לנכסיו, על פי רצונו.